בואו נמשיך להכיר לפני שנפגשים.
קודם כל ולפני הכל חשוב לי שתדעו שאני ברת מזל. כי אני עושה רק מה שאני אוהבת.
אז אני מיכל מוסלר, בת 38, פילס לייק 18, הרצליינית.
אני מצלמת שנים. עוד מהתקופה שהלכנו לחנות וחיכינו ימים לקבל את התמונות.
אבל מאז שהפכתי לאמא (מפה לשם לפני 9 שנים) הצילום קיבל משמעות אחרת – פתאום היה לי צורך אמיתי לעצור את הזמן ולתעד כל חיוך, צעד ומבט של ילדיי, וגם אחרי שהיו הולכים לישון מצאתי את עצמי מדפדפת בתמונות, עורכת אותם ונהנית מכל רגע.
נחזור כמה שנים אחורה. אני בכלל רואת חשבון בהשכלתי. אחרי הלימודים הבלתי נגמרים, עבדתי 5 שנים בתפקידי ניהול, כספים ואופרציה. משם התגלגלתי לעוד 3 שנים בעולמות השיווק והדיגיטל. עד שהחלטתי ללכת עם הלב, עם התשוקה ולהפוך את התחביב שלי – הצילום, למקצוע.
וכמו כל דבר שאני עושה, אם החלטתי ללכת על זה, זה יהיה הכי טוב שיש, הכי מקצועי, הכי מדויק. הלכתי ללמוד צילום בבתי ספר מקצועיים (בסטודיו גברא ובצבד אם מישהו שואל ) ואני עדיין ממשיכה ללמוד כל הזמן ולוקחת קורסים וסדנאות בצילום. זה עולם ומלואו ואני נהנית מכל רגע!! (איזה כיף לי לרשום את זה 😊)
ובפן האישי יותר, אני נשואה למאור ואמא של אמה טומי ואדם ♡
חוץ מצילום, אני מאוד מאוד אוהבת לאפות עוגות מעוצבות (זילופים, לא בצק סוכר) ומכורה לפילאטיס מכשירים.
אז מה זה אומר להצטלם איתי? למי שרוצה לקרוא עוד קצת😊
אני לא באה "לצלם" – אני באה לספר את הסיפור שלכם ולייצר לכם זכרונות. בין אם זה בבית, בסטודיו או בחוץ.
למה אני מתפזרת אתם בטח שואלים?
אני אוהבת גיוון. בכל תחום בחיי תאמת. מרגש אותי לקום כל בוקר ליום חדש, לפגוש משפחה חדשה בדירה שכורה ישנה, או הריונית הורמונלית בשקיעה או בכלל אשת עסקים מצליחה אצלי בסטודיו. ואף אחד לא דומה לשני. לכל אחד ואחת יש וייב אחר, רצונות אחרים וגבולות גזרה שונים. אני אוציא מכם את המיטב – הבקשה היחידה שלי- זרמו איתי 😊
מה מיוחד בצילומים איתי?
אני אוהבת צילום שהוא לא מבוים, אלא כזה שמרגיש אמיתי: הצחוקים שלכם, המבטים הקטנים, החיבוקים שנמשכים יותר משנייה. אין לי “תסריט”, אני זורמת עם מה שקורה באותו רגע – עם הבית, עם הילדים, עם הזוגיות ובתכל'ס עם האישיות שלכם. חשוב לי שתרגישו בנוח. וכן אני יודעת שרובכם המכריע לא רגיל להצטלם. וזה מה שאני אוהבת.
למה לצפות?
כשאני מגיעה אליכם, זה פחות מרגיש כמו “צלמת בבית” ויותר כמו שחברה טובה קפצה. אני אשב על השטיח, אטפס אם צריך על ספה או שולחן (בלי נעליים, מבטיחה 😉), אשים מוזיקה טובה, ואפילו אנשנש משהו אם תציעו. אני לא אבקש מכם לעמוד אחד ליד השני ולהגיד צ'יז.
תתכוננו להרבה צחוקים, התרגשות, ובקיצור – חוויה כיפית שתרגיש הכי טבעית שיש. (לרוב הילדים לא נותנים לי ללכת בסוף).
ולמה עוד?
לתמונות איכותיות שתרצו להשוויץ בהם ולתלות על הקירות בבית (או באתר שלכם אם עשינו תמונות תדמית😊)
מוזמנים לעקוב אחרי גם באינסטגרם ולגלות עוד קצת 🙂
